מי היה מאמין שכף רגל פשוטה עשויה לטמון בחובה רבדים רוחניים ומיסטיים, כפי שהם באים לביטוי בתערוכתו של שי עבאדי .
סרטי וידאו- ארט עכשווים, פסל ורישומים שנוצרו על פי כללים וקודים מקצועיים של אמני הרנסנס, משתלבים ובונים סינתזה מרתקת ורווית סימבוליקה בתערוכתו של שי עבאדי.
עבאדי בחר לעסוק בתערוכתו בנושא כפות הרגליים, אותן הוא רואה כאלמנט ראשוני הקשר אותנו לאדמה. למרות התפיסה הרווחת המקשרת את כף הרגל לדבר מה שערכו האסתטי ירוד ובעל ריח לא נעים, מציג אותה עבאדי כאלמנט בעל מימד רוחני, מיסטי ואסתטי שיש בכוחו לשקף במידת מה את אישיותו של האדם. כף הרגל עולה או יורדת בשעת ההליכה, הריצה או הריקוד, היא נוגעת באדמה, ורגע אחרי כן עולה כמרחפת מעלייה במחזוריות היוצרת דיאלוג מתמיד בין האדם לבין הארץ. כף הרגל נראית בתערוכתו של עבאדי לעיתים כאלמנט גשמי וממשי לעיתים כאלמנט שמימי ומרחף כשבחלק מהציורים כף הרגל אינה מופיעה כלל, במקומה מופיע דיוקן ראשו של האמן המתבונן, בוחן ובודק את כף רגלו. ציורי הדיוקן נוצרו כרישומים המעידים על רגישותו ויכולתו הטכנית הגבוהה של עבאדי.
הכניסה לתערוכה מלווה במוסיקה של באך הנשמעת בלופ בסרט הוידיאו המוקרן מול דלת הכניסה. בסרט בן שלוש הדקות החוזר על עצמו שוב ושוב מצולמות כפות הרגליים בקלוז- אפ המבליט כל אצבע, גיד, שריר, תזוזה, ומגדיל את שערות הרגל עד כי קשה בתחילה להבין כי מדובר בכפות רגליים. עבאדי חושף כאן הסתכלות חודרנית אל כפות הרגליים המצויות בפעילות של תנועות ריקוד שונות ומגלה בהן עולם ומלואו.
בסרט וידאו אחר, המוקרן בתערוכה, נראה כי עדשת המצלמה קורבה עוד יותר והתמקדה באצבעות ובקרסול בשעת תזוזה. האיברים המצולמים מקבלים כאן מימד מופשט ופרשנויות שונות שאינן נקשרות בצורתה הקונקרטית של כף הרגל.
ציוריו של עבאדי מעלים אסוציאציות והקשרים ישירים לציורי הקלאסיקנים, כמו מיכאלאנג'לו, למשל, שעסק בכפות הרגליים תוך כדי עיסוקו הכולל בענייני האנטומיה. חלק מרישומיו של עבאדי כוסו על ידי נייר פרגמנט עם כתמי שעווה, לאק או שמן, והם נראים כאילו נלקחו מאוספי אמנות עתיקים מאוד. הכיסוי מעניק לעבודות מימד של הסוואה אי בהירות, שקוראת לצופה להתקרב לציורים להתמקד בהם ולגלות רבדים מיסטיים שונים. האלמנט העתיק הנוסטאלגי שיצר כאן עבאדי, נוגע שוב בנושא הבסיסיות הראשוניות והשורשיות כפי שנוגעת בהם גם כף הרגל.
העיסוק בכף הרגל הינו המשך טבעי של תהליך שעבר האמן(שעוסק גם בריקוד), כאשר בתערוכותיו הקודמות הציג רקדן בלט כדימוי למיתוס. בתערוכה אחת כבר פירק את גוף הרקדן והציג אלמנטים אנטומיים שונים (פירוק המיתוס) ומאוחר יותר הגיע לציור הרגליים בתערוכה הנוכחית והמרשימה.
עבאדי הצליח ליצור אווירה ייחודית המטלטלת את הצופה מן הגשמי והקונקרטי לשמימי ומיסטי, מן המודרני והעכשווי למסורות הציור והרישום הקלאסיים, תוך שימוש בדימוי בלתי שגרתי, פתיחת פתח לתשובה ברבדים אסוציאטיביים עמוקים.
