שי עבאדי - תערוכת יחיד
גלריה שכטרAttachment Size Invitation-11May17.jpg 472.41 KB המהפכה שרקדה, המשכן לאמנויות הבמה תל-אביב, מרץ-אפריל 2009
בחודש מאי 2009 מלאו מאה שנים להופעתה הראשונה של להקת "הבלט רוס" שהקים סרג' דיאגילב. הלהקה, שהופיעה לראשונה בפאריס, כבשה בסערה בחדשנותה ובכישוריה את כל בימות אירופה ונטעה את היסוד למחול המודרני.
דיאגילב, אמרגנה של הלהקה, היה בעל חוש ריח מפותח לכישרונות צעירים מתחומי האמנות השונים, אותם כינס תחת כנפיו: מוסיקאים כאיגור סטרוינסקי, קלוד דביוסי וסרגיי פרוקופייב, ציירים כפבלו פיקאסו ודה-קיריקו, ורקדנים וכוריאוגרפים כפוקין, ניז'ינסקי, פאבלובה ובאלנשין. תחת חסותו ובעידודו יצרו האמנים את מהפכת המחול המודרני בשפת תנועה חדשה ובשילוב בין- תחומי של האמנויות השונות. סולן הלהקה בשנותיה הראשונות היה ואסלב ניז'ינסקי שהסעיר וכבש את אירופה בחושניותו וביכולתו הוירטואוזית כרקדן. ב-1912 רקד ניז'ינסקי במחול "אחר הצהריים של הפאון", למוסיקה של דביוסי. המחול שאת הכוריאוגרפיה שלו יצר ניז'ינסקי עצמו, עורר פולמוס עז בפאריס בגלל חושניותו העזה והמהפכנית. שנה לאחר מכן יצר ניז'ינסקי את המחול "פולחן האביב" בעל המוטיבים הפגאנים, למוסיקה של סטרוינסקי, ושוב עורר סערה גדולה כשהפעם התווספה לה גם מחאה נגד המוסיקה החדשנית
. זמן קצר לאחר מכן פרצה אצל ניז'ינסקי מחלת הסכיזופרניה והוא שקע אל עולם השיגעון עד מותו ב1950. ה"בלט רוס" המשיך לפעול עד 1929, שנת מותו של דיאגילב. העבודות בתערוכה הן משתי סדרות: "ממציאות למיתוס – ניז'ינסקי" ו"אנטומיה של מיתוס", שעקבו אחר ניז'ינסקי, חייו, דמותו ואופן תנועתו, והוצגו בבית- אריאלה בתל אביב, בתיאטרון ירושלים ובבית- צבי ברמת גן. עבודה נוספת, חדשה היא מתוך סדרה עכשווית העוקבת אחר דמותו של המשורר והסופר ראדו קלפר, לשעבר מנהל הספרייה למחול בתל אביב, שנפטר בשנת 2006. קלפר, מחסידיו הגדולים של דיאגילב ולהקתו, העביר את מורשתם לדורות רבים של רקדנים ולקהל הספרייה. היצירה המוצגת משלבת בין שירתו של קלפר לבין דימויו של ניז'ינסקי כפאון .
ראדו קלפר היה החבר הכי טוב שלי. הפרש השנים הגדול בינינו לא הפריע לחמש-עשרה שנות חברות עמוקה ופורה. באוקטובר 2006, בגיל 69, הלך ראדו לעולמו. זמן קצר לאחר מותו התחלתי בעבודה על הסדרה הנוכחית כמחווה לראדו, שירתו, כתיבתו והמקום המשמעותי שתפס בחיי.
הסדרה החלה כמעקב אחרי שלבי חייו השונים של ראדו, כתינוק, כבחור צעיר ברומניה, כמהגר, כהומוסקסואל וכגבר מבוגר בישראל. העבודות בסדרה עשויות בעפרון חשמלי על לוחות עץ גדולים, למעט עבודה אחת בשמן על בד. העבודות משלבות לעתים שורות משיריו וייצוגים קונספטואליים של עולמו.http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=3373
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%90%D7%93%D7%95_%D7%A7%D7%9C%D7%A4%D7%A8
- בית האמנים תל-אביב 2006איקונה-תור- הזהב", הנה סדרת עבודות שהחלה בשנת 2000 במהלך השהות במרכז האמנים "הסיטה" בפאריס. הסדרה שצבעה הדומיננטי הוא... זהב, מציגה דיוקנאות עצמיים, דיוקנאות, חלקי גוף וגולגלות. העבודות מופיעות לעיתים על עץ בעל נפח, לעיתים בקופסא מזוגגת או פתוחה, ולעיתים כתמונת- מזבח בעלת צירים. העבודות מתרפקות על שפה אסתטית השאולה מאמנות כנסייתית ומנהלות דיאלוג בינה לבין מקומיות ואסטטיות יהודית וישראלית
- המוזיאון היהודי בפרנקפורט 2005גלריית היינריך-בל, ברמן 2006ארנדט צנטרום, הולדנבורג 2006בית-האמנים ירושלים 2006פרוייקט ארנדט" מהווה סדרת עבודות המתחקה אחר דמותה של הוגת הדעות היהודייה-גרמניה חנה ארנדט (1906-1975). העבודות מתמקדות באישיותה וחייה ובאופן שבו דמותה הויזואלית המשתנה מייצגת את תהפוכות המאה העשרים. הסדרה יוצרת דיאלוג בין דיוקנאות וייצוגים קונספטואליים של עולמה.
עבורי שמשו צילומיה של ארנדט, לא פחות מספריה, טקסט שדרכו בקשתי להתחקות אחרי חייה: מבטה החודר, הסיגריות שעשנה ברצף, שרשרת הפנינים המיושנת, היד התומכת בראש, וההבעה הנבוכה מול המצלמה. פניה המרתקות והשתנותם במשך השנים שמשו לי כעדות למהלך חייה ולמהלך הקיום היהודי-אירופאי אינטלקטואלי במאה העשרים. נשביתי במתח שבין יכולתה של ארנדט לנתח בקור רוח, במבט חד ולעתים אף באירוניה את נוראות המאה העשרים מבלי לאבד רגישות ואבחנה אנושית.
את עושר זה של אישיותה בקשתי לייצג בעזרת מדיומים שונים תוך יצירת דיאלוג בין דיוקנאותיה לבין עבודות בעלות אופי קונספטואלי יותר. מרכיבים כחומריות, גוון ופורמט היוו גורמים בעלי חשיבות בבניית הדימויים וביצירת החיבור בין דמותה וחייה לבין שפת האמנות. חיבור זה נע בין הקלאסי לעכשווי, בין הפיגורטיבי והמושגי, בין האינטלקטואלי לחושי, ובין עולמה לעולמי.הסדרה מורכבת מתשעה-עשר עבודות העשויות בטכניקות של צריבה על עץ בעיפרון חשמלי, רישום מטופל, ושמן על בד. הסדרה הוצגה באוקטובר 2006 במוזיאון היהודי בפרנקפורט ולאחר מכן בגלריה של קרן היינריך –בל בברמן ובחנה ארנדט צנטרום בהולדנבורג. באוקטובר 2006 יום הולדתה המאה של ארנדט הוצגה התערוכה בבית- האמנים בירושלים
- פרופיל תל-אביבי 2004
דיוקנו של האומן התנכ"י הראשון בצלאל בתערוכה בהפקתה של האוצרת קתי בר. על חזית בניין עיריית תל אביב נתלו 240 דיוקנאות של אנשים שהעיר תל-אביב הוקירה את תרומתם וקראה על שמם רחובות. הדיוקנאות כללו ציירים, סופרים, משוררים וכמובן פוליטקאים ועסקנים פוליטיים. - משכן-אמנים הרצליה 1999בתוך התהליך הממושך של עבודה על הגוף ופירוקו למרכיביו תוך התמקדות בחלקים שונים נולדה סדרת עבודות זו התמקדת בכפות רגליים. חלק גוף שתמיד היה נראה לי מוזר ומסקרן. התערוכה כללה שלוש-עשרה עבודות של כפות רגליים בטכניקות שונות, שלוש מהן דיוקנאות עצמיים של האמן כבמביט כלפי מטה ובוחן את כפות הרגליים, פסל גדול של כף רגל עשוי מיציקת בטון לבן ושני סרטי וידאו. סרט וידאו אחד מציג קלוז-אפ בן שלוש דקות (בלופ) של שתי זוגות כפות רגליים יחפות הנעות לצלילי מוזיקה ובסרט השני מוצג קלוז-אפ של תנועת קרסול כף-הרגל (בלופ). בהכנת סרט הוידאו השתתפו דובי טלפז ודורית טלפז והרקדנים גבי גולר("ענבל") ואנוכי שי עבאדי.
- גלריית בית-העם תל-אביב, 1998כהמשך להתעסקות בגוף ובתנועה נולדה תערוכה זו, הפעם תוך עבודה עם מודלים חיים... וקצת פחות מיתיים.
בטכניקות שונות שמרכזן רישום ועל משטחי עץ לבוד צויר הגוף הגברי. - תיאטרון ירושלים 1998תערוכת המשך לתערוכה "ממציאות למיתוס-ניזי'נסקי". בתערוכה הנוכחית הדגש היה יותר על תנועת גופו של ניזינסקי והווייתו. על משטחים גדולים של דיקט תוך שימוש במגוון רחב של חומרים וחומריות החל תהליך של פירוק הגוף למרכיביו השונים וניסיון לתפוס את רוחו של ניזי'נסקי.
- בית-אריאלה, 1995
בית -צבי 1998תערוכה שעסקה בדמותו של הרקדן והכראוגרף הרוסי-פולני וסלב ניז'ינסקי (1950-1889). ניז'ינסקי האגדתי הסעיר את אירופה בשנים 1913-1909 ביכולתו הוירטואוזית ובחושניותו הרבה בשנים 1913-1909 במסגרת הבלטים האוונגרדיים של ה"באלט רוס", להקתו של סרג' דיאגילב. תוך שיתוף פעולה עם דיאגילב אמרגן הלהקה ובן זוגו וקבוצת מוסיקאים וציירים חדשניים יצר ניז'ינסקי שתי כראוגרפיות מודרניות מהפכניות, "אחר- הצהריים של הפאון" (דה-בוסי), ו"פולחן-האביב" (סטרווינסקי).
ב-1918 לקה ניז'ינסקי בסכיזופרניה ואת שארית ימיו העביר במוסדות לחולי- נפש.התערוכה שנולדה במהלך עבודתי בספרייה הישראלית למחול, מתחקה אחר התפתחות דמותו מימי התהילה וההצלחהאל תוך עולם השיגעון והמיתוס.
העבודות נוצרו בטכניקות שונות תוך מעבר מסגנון פיגורטיבי אל סימבולי ומופשט.
