המהפכה שרקדה

המהפכה שרקדה, המשכן לאמנויות הבמה תל-אביב, מרץ-אפריל 2009

בחודש מאי 2009 מלאו מאה שנים להופעתה הראשונה של להקת "הבלט רוס" שהקים סרג' דיאגילב. הלהקה, שהופיעה לראשונה בפאריס, כבשה בסערה בחדשנותה ובכישוריה את כל בימות אירופה ונטעה את היסוד למחול המודרני.

דיאגילב, אמרגנה של הלהקה, היה בעל חוש ריח מפותח לכישרונות צעירים מתחומי האמנות השונים, אותם כינס תחת כנפיו: מוסיקאים כאיגור סטרוינסקי, קלוד דביוסי וסרגיי פרוקופייב, ציירים כפבלו פיקאסו ודה-קיריקו, ורקדנים וכוריאוגרפים כפוקין, ניז'ינסקי, פאבלובה ובאלנשין. תחת חסותו ובעידודו יצרו האמנים את מהפכת המחול המודרני בשפת תנועה חדשה ובשילוב בין- תחומי של האמנויות השונות. סולן הלהקה בשנותיה הראשונות היה ואסלב ניז'ינסקי שהסעיר וכבש את אירופה בחושניותו וביכולתו הוירטואוזית כרקדן. ב-1912 רקד ניז'ינסקי במחול "אחר הצהריים של הפאון", למוסיקה של דביוסי. המחול שאת הכוריאוגרפיה שלו יצר ניז'ינסקי עצמו, עורר פולמוס עז בפאריס בגלל חושניותו העזה והמהפכנית. שנה לאחר מכן יצר ניז'ינסקי את המחול "פולחן האביב" בעל המוטיבים הפגאנים, למוסיקה של סטרוינסקי, ושוב עורר סערה גדולה כשהפעם התווספה לה גם מחאה נגד המוסיקה החדשנית

. זמן קצר לאחר מכן פרצה אצל ניז'ינסקי מחלת הסכיזופרניה והוא שקע אל עולם השיגעון עד מותו ב1950. ה"בלט רוס" המשיך לפעול עד 1929, שנת מותו של דיאגילב. העבודות בתערוכה הן משתי סדרות: "ממציאות למיתוס – ניז'ינסקי" ו"אנטומיה של מיתוס", שעקבו אחר ניז'ינסקי, חייו, דמותו ואופן תנועתו, והוצגו בבית- אריאלה בתל אביב, בתיאטרון ירושלים ובבית- צבי ברמת גן. עבודה נוספת, חדשה היא מתוך סדרה עכשווית העוקבת אחר דמותו של המשורר והסופר ראדו קלפר, לשעבר מנהל הספרייה למחול בתל אביב, שנפטר בשנת 2006. קלפר, מחסידיו הגדולים של דיאגילב ולהקתו, העביר את מורשתם לדורות רבים של רקדנים ולקהל הספרייה. היצירה המוצגת משלבת בין שירתו של קלפר לבין דימויו של ניז'ינסקי כפאון .